החלטה בתיק ת"א 1332-10-11

ביום 1.11.2009 נחתם בין הצדדים הסכם מכר דירה.

לאחר שנמסרה הדירה לתובעת ביום 7.3.2011, התגלו בה על פי הנטען ליקויי בנייה ועל כן הוגשה התביעה.

מהנדס הבניין מר דובדבני יעקב מונה כמומחה מטעם בית המשפט והלה הגיש חוות דעתו, ממנה עולה כי לעמדת המומחה, חלק מהליקויים הנטענים בחוות דעת המומחה מטעם התובעת אומנם קיימים. המומחה מטעם בית המשפט העמיד בחוות דעתו את עלות תיקון הליקויים על סך של 23,250 ש"ח. 

בדיון שהתקיים ביום 10.12.12 עמדה הנתבעת על זכותה לתיקון הליקויים. על כן הגישו הצדדים טיעון בכתב בסוגיה זו בלבד.

התובעת טוענת כי לאחר שפנתה מספר פעמים לנתבעת לתיקון שורת ליקויים שהתגלו בדירה, אולם אלה לא טופלו, ביקשה לקבל חוות דעת הנדסית מטעם מהנדס אשר העריך עלות תיקון הליקויים שמצא בדירה בסך של 72,859 ש"ח.

כתגובה לדרישה שהופנתה לנתבעת, בדק את הדירה מהנדס מטעם הנתבעת, אשר הגיש דו"ח לפיו הוכחשו מרבית הליקויים, מלבד מספר זניח של ליקויים.

לפיכך טוענת התובעת כי משהכחישה הנתבעת את מרבית הליקויים, על אף שניתנה לה ההזדמנות לתיקון הליקויים לאחר קבלת חוות דעת המהנדס מטעם התובעים ולאחר בחינת הליקויים ע"י המהנדס מטעם הנתבעת, הרי שהנתבעת איבדה את זכותה לתיקון.

מנגד, טוענת הנתבעת בטיעוניה, כי חוות הדעת מטעם התובעת הינה מנופחת ומוגזמת, כפי שהתברר לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אשר אמד את עלות תיקון הליקויים בשליש מעלות תיקון הליקויים כפי שנאמדה ע"י המומחה מטעם התובעת.

לטענתה, ביקשה לבצע תיקונים אשר בהתאם לחוות דעת המהנדס מטעמה אינם שנויים במחלוקת, אולם התובעת סירבה לכך.

כן לטענתה, מאחר והתביעה הוגשה טרם הסתיימה שנת הבדק, מבלי לאפשר לנתבעת הזדמנות אמיתית לבצע תיקונים, הנתבעת לא איבדה את זכותה לתיקון.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ולאחר שבחנתי את חוות דעת המצויות בתיק ואת ההתכתבויות בין הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לאפשר לנתבעת הזדמנות נוספת לתקן את הליקויים.

עיון בדו"ח שהוגש מטעם מהנדס הנתבעת מעלה כי מרבית הליקויים למעשה הוכחשו  על ידיו. אלא שכאמור, חלק ניכר מהליקויים שנטענו על ידי המהנדס מטעם התובעת אומנם נמצאו גם על ידי המומחה מטעם בית המשפט, כליקויים אשר קיימים עד היום.

גם לאחר שהתובעת אפשרה לנתבעת לבצע תיקונים בדירה, לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם התובעת וביקור בדירה של מהנדס מטעם הנתבעת, נותרו בדירה ליקויים המפורטים בחוות דעת מומחה בית המשפט. 

איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה הפער בעלות התיקונים בין חוות הדעת מטעם התובעת לבין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מעיד על כך כי חוות הדעת מוגזמת ללא קשר למציאות.

עיון מדוקדק בחוות הדעת מטעם התובעת ובחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מעלה, כי מרבית הליקויים הנטענים בחוות דעת התובעת עדיין קיימים בדירה, גם אם קיים הבדל משמעותי לגבי האומדן הכספי באשר לכל ליקוי. 

הכחשתה של הנתבעת ביחס למרבית הליקויים שנמצאו כקיימים ואשר מצויים באחריותה של הנתבעת בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט והעובדה כי הנתבעת לא נטלה אחריות על ליקויים אלה ולא הציעה כל מנגנון לבירור המחלוקת באשר לאחריות לליקויים, מביאה לתוצאה לפיה הנתבעת מיצתה את זכותה לביצוע תיקונים.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה, כי ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת יצריך מערך פיקוח נוסף, אשר יבדוק את אופן וטיב תיקון הליקויים. עניין זה יהיה כרוך בחידוש הקשר בין הצדדים ואפשר גם ביצירת עימות חוזר ביניהם. בנוסף, הדבר יהיה כרוך בהוצאות כספיות נוספות, בגין קבלת חוות דעת חוזרת של המומחה מטעם בית המשפט, וקיום התדיינות נוספת ביחס לעמדתו לגבי טיב תיקון הליקויים.

גם אם קיימים ליקויים אשר הנתבעת הודתה בקיומם, קודם לקבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וביקשה לבצע תיקון שלהם, הרי שאלו אינם מהווים את עיקר הליקויים שנמצאו בדירה. יש לראות את הדברים כמכלול אחד, ואם הנתבעת לא הכירה בעיקר הליקויים שנמצאו, הרי שלא יהיה זה נכון, ראוי וצודק, לאפשר ביצוע של תיקון ליקויים על ידי הנתבעת, ביחס לחלקם בלבד.

עם זאת, בעת שבית המשפט עתיד לבחון את גובה הפיצוי הנתבע על ידי התובעת (לרבות השאלה האם יש לקבוע לפי עלות התיקון ללקוח או לקבלן), יהיה מקום לשקול  את נכונות הנתבעת לבצע תיקון של חלק מהליקויים, עוד קודם להגשת התביעה, וכן את נכונותה, בשלב זה של הדיון בתביעה לאחר הגשת חוות דעת המומחה מטעם בית השפט, לבצע תיקון  של כלל הליקויים.